הטעות הראשונה שעשיתי הייתה כשהחלטתי לחזור עם רכבת לבנגקוק במקום בטיסה. הייתי באחד האיים והפרוספקטים בסוכנות הנסיעות נראו ממש טובים. החלטתי - אני אקח רכבת! (בספר השלישי בסדרה של אבא עשיר אבא עני מדברים בין השאר על ערך הזמן - המלצה ראשונה: מה שניתן לעשות בשעה אל תעשו ב 12 שעות!!!).
עשיתי טיול של שלושה שבועות באיים והייתי בדרך חזרה לבנגקוק ומשם לאי    המרוחק כשלוש שעות נסיעה מהעיר בשם קו-סמאי ואז חזרה לארץ הקודש). השילוב של נסיעה ברכבת והאוכל של תחנת המעבר לפני העליה לרכבת עשה לי רע... הנסיעה ברכבת הייתה סיוט: כל שתי דקות עצירה ועולים עוד תיאלנדים והריח... הלילה יורד והכסאות המסריחים נפתחים למיטה. בפרוספקט בסוכנות הנסיעות זה נראה מינימום בית מלון שבלילה הכל זיונים. מולי הייתה זקנה תיאלנדית(בואו נגיד בעדינות - לא מושכת) שכל הזמן הסתכלה, חייכה ועשתה שלום(הנהנה לעברי) עם הראש - די! הבנו! לכי לישון ותפסיקי לבנות על הכסף שלי(בטח גנבת)! לא הצלחתי לישון וחשבתי שאני מת, ספרתי את השעות, הדקות והשניות והיה סיוט! התחלנו להתקרב לאיזור של בנגקוק - אך יודעים? כי הסירחון התגבר... הבוקר עלה והזקנה אומרת בשפה שגם אני הבנתי בנגקוק ומסמנת 1 (עוד שעה מגיעים) ואני סובל ואני מתענה! תיאלנדים ותיירים מתחילים להתעורר וניגשים למעבר שיש שם שירותים מסריחים וכיור אורך מסריח ורוחצים שם שיניים וכאלה(תיאלנדים אחדים עשו מקלחת צרפתית מסריחה, ניגבו עם מים בבית השחי, בביצים וכאלה...). הגועל נפש עלה לי לתוך הגרון. לא ידעתי איפה זה יהיה אבל ידעתי שאני דקה אני מקיא. לקחתי את הארנק ורצתי לשירותים - הם היו מלאים בתיאלנדים ובסירחון. הכנסתי את הראש לתוך הכיור שכולם שוטפים שם פנים ושיניים באותו רגע והקאתי את הנשמה. הקאתי את המעיים, שרירי הבטן שלי התכווצו למימדים שכל האיברים הפנימיים בדרך החוצה - אח! זה הרגיש כל כך טוב... אפילו התיאלנדים המגעלים נגעלו. הקאתי כמות עצומה של נודלסים ובשר ואטריות. חזרתי למושב מיישיר מבט אל הזקנה(שבואו נגיד ראתה כמה דברים בחיים שלה אבל לא כזה גועל). אחרי 10 דקות זה עלה לי שוב ורצתי לכיור והקאתי את שאריות הנשמה שנשארו שם.
אחחח...הרגשתי כלכך טוב, הרגשתי כזאת הקלה....הרכבת עצרה ונכנסתי לאחד המקומות הכי אבל הכי אבל הכי הכי! מסריחים בעולם. התחנה המרכזית של בנגקוק!
מצאתי סוכנות נסיעות בקוה למעלה והזמנתי מונית לאי(כשמגיעים לא יש מעבורת של חצי שעה). הרגשתי כל כך טוב אחרי שהקאתי את הנשמה וישבתי באיזה בית קפה שנראה סבבה והזמנתי קפה קר ובראוניז(זה הייתה טעות). 22 שניות אחרי שאני מסיים את העוגה והקפה חשבתי שאני מת! האוכל והמתיקות והקפה עלו לי לתוך הגרון ופתאום הבטן שלי הסתובבה כמו מכונת כביסה. "איפה השירותים פה? אני מת!" אני רץ לסוכנות נסיעות והסוכן התיאלנדי אומר שרק למטה יש שירותים ואי אפשר לפספס. אני רץ למטה לא יודע מאיפה זה הולך לברוח לי מהפה או מהתחת... אני מגיע ורואה תור של 1000 תיאלנדים לפני יום עבודה. יש חוק בחו"ל שככל שהמחיר כניסה לשירותים יותר יקר הם יותר מסריחים ומגעילים. הרגשתי שזה בורח, עקפתי את כל התור ורציתי פנימה. השומר בשירותים שכבר ראה דברים בחייו הבין: לבחור יש יציקה שלא סובלת דיחוי. קבלתי כבוד מ1001 תיאלנדים(אלף שעקפתי פלוס השומר) ונכנסתי...המחזה, הזוועה, הצחנה...יש שיגידו גיהנום, יש שיגידו עינוי סיני, יש שיקחו צעד אחרוה ויברחו...אני נכנסתי, בדיוק התפנה תא מתוך עשרות התאים המצחינים, הכיורים המסריחים. אני בחור סטרילי. בבית שלי אני מנקה את האסלה לפני שאני יושב, אם בטעות אני חייב בחוץ אני שם עשרות שכבות של טישו. אבל...מה אני אגיד לכם. לא הייתה לי פרבילגיה, עוד רבע שנייה ובורח לי בתחתונים. אני אספר שוב את חמשת השניות האחרונות: נכנסתי, חשבתי שאני מת, לא הייתה לי כל ברירה התא נפתח ורצתי פנימה. האסלה שם זה בור של ביוב שעומדים מעליו. הפשלתי תתחתונים ושלשלתי את הקפה והעוגה שהכנסתי חמש דקות קודם...איזו הקלה, איזה כייף, איזה ריח, איזה חיים... עליתי למעלה לקחתי לי קפה ועוגה חדשים ונסעתי לאי...